פרשת וישלח
הרב רחמים דעיז אייר, תשפא19/04/2021פרק ח מתוך הספר חידושי תורה הרב רחמים דעי![]()
+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
<< לפרק הקודם
-
לפרק הבא >>
פרק ח מתוך הספר חידושי תורה הרב רחמים דעי
תגיות:חידושי תורה הרב רחמים דעיהרב רחמים דעיספרים
"וירא יעקב מאוד ויצר לו"
כתב רש"י וירא שמה יהרג ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים ע"כ, יש מקשים למה יצר לו שמא יהרוג את אחרים והא קו"ל "הבא להורגך השקם להורגו", ונ"ל עפי' הידוע כשהמלאכים יוצאים למלחמה מביאים עמם חוץ מאנשי המלחמה אנשים וכלי נגינה בידיהם לנגן בשעת הנצחון ולילל בשעת המפה ואנשים האלו לא נלחמים וע"ז יצר יעקב שמא יהרוג אותם בקלקול המלחמה והם לא באו להורג, ומפי השמועה שמעתי פירוש יקר עפי' הידוע שרב מאיר נקרא בשם אחרים וידוע שרמ' הוא בן גרים ויצא מזרע עשן וע"ז היה יעקב אבינו מפחד שמא יהרוג את עשיו ולא יצא מזרעו רמ' שנקרא בשם אחרים ונחשב לו כמו שהרג רמ' שהוא אחרים והוא פירוש יקר.
"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יוכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו"
יל' כמה שאלות בפסוקים האלו ואני מסתפק בשני שאלות עיקריות:
א'. מה רצה האיש מן יעקב שבא להילחם עמו.
ב'. למה נגע רק בכף ירכו מה בא לרמוז כזה.
ונ"ל עפ"י הדוע דברי חז"ל שהיגיש הוא רוחו של עשיו והוא סמא"ל והוא בעצמו היצה"ר ועם נקדים מדרש חז"ל על הפסוק ויאבק איש עמו שעלה אבק רגליהם עד השמים והוא פלא ופו' חז"ל דכונתו של סמא"ל נא לערער אמונתו של יעקב אבינו עה' וזה הכוונה שעלה אבק רגליהם עד השמים ז"א שהיתה המלחמה כונהם על הקב"ה שהוא יושב בשמים וע"ז תפש אותו עד עלות השחר להוכיח לו שיש אל-הים בשמים וכמ"ש חז"ל על הפסוק "וידעת היום והשבותה אל לבבך" ובזה נצח יעקב את המלאך וע"כ אמר לו שלחני כי עלה השחר וא"כ כענין האמונה יעקב נצח, אבל היתה מלחמה שניה והיא נאמרה ברמז "ויגע בכף ירכו" שהיא רומזת למילה כמ"ש באברהם שים נא ידיך תחת ירכו ופי' חז"ל שנשבע לו שכוית מילה ובזה היצה"ר הוא שנצח דכתיב "ותקע כף ירך יעקב", וע"כ רבותינו התפללו על ע"ה ונטלואה וכשרצו לבטל את הזנות לא יכלו וכידוע שאמרו באותו יום אפי' ביעתה בת יומה וגו' וכ"ז למה שידוע דמעשה אבות סימן לבנים ועי' ברמב"ן בכמה מקומות בפירושו על התורה.
"ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו וגו'"
תרגם אונקלוס במרמה בחוכמה וכן תרגן יונתן בן עוזיאל וכן פירש רש"י במרמה בחכמה, וי"ל אם הפירוש של במרמה הוא חכמה למה בכתוב לא נאמר בפירוש בחכמה ונ"ל בהקדם דברי הרמב"ן על הפסוק הזה וז"ל והתשובה כי המרמה היתה באמרם להמול להם כל זכר כי חשבו שלא יעשו כך בני העיר ואם אולי ישמעו לנשיאם ויחיו כולם נמולים ובואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר ע"ש היוצא מדבר הרמב"ן שהיו שני כונות אחת של יעקב ושאר כל האחים חוץ משמעון ולוי שלא חשבו כלל על הרג וע"ז נאמר בחכמה השנית של שמעון ולוי שחשבו להנקם ולהרוג כל אנשי העיר וע"ז נכתב במרמה וע"כ הכתוב תפש בלשון מרמה דמשמע לתרי אנפי ודוק.
"ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו"
וי"ל דלמה לא נאמר ויאמרו ליעקב או ויאמרו לו כמו שנאמר למעלה ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי,ושמעתי פירוש יקר שבא הכתוב ללמדנו הד"א של השבטים שלא דברו השבטים דברים אלו ליעקב אביהם מחמת הבושה אלא דברן בינהם לבין עצמם וע"כ כתוב ויאמרו ודוק.
"ויאמר יעקב אל ביתו ואל כול אשר עמו הסירו את אלוהי הנכר בתככם והטהרו והחליפו שמלותיכם"
פי' רש"י והטהרו מע"א והחליפו שמלותיכם שמא יש בידכם כסות של ע"א, וראיתי כתרגום יונתן בן עוזיאל ז"ל שתרגם ואידכו מסואכות קטוליא דקרצתון כהון ושנו כסותכון וי"ל למה לא פירש כפירוש רש"י דכן נראה פשט הכתוב שהתחיל הסירו את אלוהי הנכר אשר בתככם וסיים והטהרו וכו' דנראה דכל הפסוק מדבר על ע"א, ונ"ל דבא לתרץ קו' ה' אור החיים הקדוש שהקשה למה יחוש להחלפ' בגדים והלא אין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאכ הטומאה ומה שתירץ ה' אור החיים ז"ך לענ"ד נ"ל שהוא דחוק ע"ש ע"כ נא יונתן בן עוזיאל ז"ל ותרגם ואידכו מסואכות קטוליא ולענין טומאת המת הכלים ובגדים נעשו כחלל ועי' להרמב"ם פ"ה הלכה ג' מהלכות טומאת מת עי"ש, והא דלא פירש רש"י כיונתן בן עוזיאל דקשיתיה דקי"ל דמיתו עכו"ם אינן מטמאים ועי' לפי' יונתן מ"ש כזה ולדה פירש והטהרו מע"א ושלא תק"ש קו' ה' אור החיים ז"ל פי' והחליפו שמלותיכם שמא יש כידכם כסות של עא' ז"א זאת ע"א עצמה ודו"ק, וכמה מתוק לחכי פי' של האבן עזרא ז"ל שפי' והחליפו שמלותיכם מהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע ליהיות גופו נקי ומלבושיו נקיים ושפתים ישק.
"ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן"
וי"ל מה הנחמה הזאת שהיא מנחמת אותה בזמן שהיא בסכנת נפשות ועי' לה' אור החיים הקדוש מ"ש כזה עע', ולענ"ד נ"ל כהקדים מ"ש נמסכת שבת פרק ב' על ג' דברים נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר ע"כ ולדעתי דהוא הפחד שהיה לרחל שמה ח"ו קלקלה באחד מג' דברים ועז' נתחייכה מיתה ע"כ באה המילדת ואמרה לה אל לך לפחד מיזה כי גם זה לך כן שכבר הבן יצא לעולם ובמשנה נאמר בשעת לידתן ז"א בשעת הלידה ממש והולד לא יצא לאור וע"ז נקדימה אמנו רחל לקרות לו שם להראות שהולד יצא לעולם קדם שמתה וזה לדעתי פ"י נכון.
כתב רש"י וירא שמה יהרג ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים ע"כ, יש מקשים למה יצר לו שמא יהרוג את אחרים והא קו"ל "הבא להורגך השקם להורגו", ונ"ל עפי' הידוע כשהמלאכים יוצאים למלחמה מביאים עמם חוץ מאנשי המלחמה אנשים וכלי נגינה בידיהם לנגן בשעת הנצחון ולילל בשעת המפה ואנשים האלו לא נלחמים וע"ז יצר יעקב שמא יהרוג אותם בקלקול המלחמה והם לא באו להורג, ומפי השמועה שמעתי פירוש יקר עפי' הידוע שרב מאיר נקרא בשם אחרים וידוע שרמ' הוא בן גרים ויצא מזרע עשן וע"ז היה יעקב אבינו מפחד שמא יהרוג את עשיו ולא יצא מזרעו רמ' שנקרא בשם אחרים ונחשב לו כמו שהרג רמ' שהוא אחרים והוא פירוש יקר.
"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יוכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו"
יל' כמה שאלות בפסוקים האלו ואני מסתפק בשני שאלות עיקריות:
א'. מה רצה האיש מן יעקב שבא להילחם עמו.
ב'. למה נגע רק בכף ירכו מה בא לרמוז כזה.
ונ"ל עפ"י הדוע דברי חז"ל שהיגיש הוא רוחו של עשיו והוא סמא"ל והוא בעצמו היצה"ר ועם נקדים מדרש חז"ל על הפסוק ויאבק איש עמו שעלה אבק רגליהם עד השמים והוא פלא ופו' חז"ל דכונתו של סמא"ל נא לערער אמונתו של יעקב אבינו עה' וזה הכוונה שעלה אבק רגליהם עד השמים ז"א שהיתה המלחמה כונהם על הקב"ה שהוא יושב בשמים וע"ז תפש אותו עד עלות השחר להוכיח לו שיש אל-הים בשמים וכמ"ש חז"ל על הפסוק "וידעת היום והשבותה אל לבבך" ובזה נצח יעקב את המלאך וע"כ אמר לו שלחני כי עלה השחר וא"כ כענין האמונה יעקב נצח, אבל היתה מלחמה שניה והיא נאמרה ברמז "ויגע בכף ירכו" שהיא רומזת למילה כמ"ש באברהם שים נא ידיך תחת ירכו ופי' חז"ל שנשבע לו שכוית מילה ובזה היצה"ר הוא שנצח דכתיב "ותקע כף ירך יעקב", וע"כ רבותינו התפללו על ע"ה ונטלואה וכשרצו לבטל את הזנות לא יכלו וכידוע שאמרו באותו יום אפי' ביעתה בת יומה וגו' וכ"ז למה שידוע דמעשה אבות סימן לבנים ועי' ברמב"ן בכמה מקומות בפירושו על התורה.
"ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו וגו'"
תרגם אונקלוס במרמה בחוכמה וכן תרגן יונתן בן עוזיאל וכן פירש רש"י במרמה בחכמה, וי"ל אם הפירוש של במרמה הוא חכמה למה בכתוב לא נאמר בפירוש בחכמה ונ"ל בהקדם דברי הרמב"ן על הפסוק הזה וז"ל והתשובה כי המרמה היתה באמרם להמול להם כל זכר כי חשבו שלא יעשו כך בני העיר ואם אולי ישמעו לנשיאם ויחיו כולם נמולים ובואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר ע"ש היוצא מדבר הרמב"ן שהיו שני כונות אחת של יעקב ושאר כל האחים חוץ משמעון ולוי שלא חשבו כלל על הרג וע"ז נאמר בחכמה השנית של שמעון ולוי שחשבו להנקם ולהרוג כל אנשי העיר וע"ז נכתב במרמה וע"כ הכתוב תפש בלשון מרמה דמשמע לתרי אנפי ודוק.
"ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו"
וי"ל דלמה לא נאמר ויאמרו ליעקב או ויאמרו לו כמו שנאמר למעלה ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי,ושמעתי פירוש יקר שבא הכתוב ללמדנו הד"א של השבטים שלא דברו השבטים דברים אלו ליעקב אביהם מחמת הבושה אלא דברן בינהם לבין עצמם וע"כ כתוב ויאמרו ודוק.
"ויאמר יעקב אל ביתו ואל כול אשר עמו הסירו את אלוהי הנכר בתככם והטהרו והחליפו שמלותיכם"
פי' רש"י והטהרו מע"א והחליפו שמלותיכם שמא יש בידכם כסות של ע"א, וראיתי כתרגום יונתן בן עוזיאל ז"ל שתרגם ואידכו מסואכות קטוליא דקרצתון כהון ושנו כסותכון וי"ל למה לא פירש כפירוש רש"י דכן נראה פשט הכתוב שהתחיל הסירו את אלוהי הנכר אשר בתככם וסיים והטהרו וכו' דנראה דכל הפסוק מדבר על ע"א, ונ"ל דבא לתרץ קו' ה' אור החיים הקדוש שהקשה למה יחוש להחלפ' בגדים והלא אין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאכ הטומאה ומה שתירץ ה' אור החיים ז"ך לענ"ד נ"ל שהוא דחוק ע"ש ע"כ נא יונתן בן עוזיאל ז"ל ותרגם ואידכו מסואכות קטוליא ולענין טומאת המת הכלים ובגדים נעשו כחלל ועי' להרמב"ם פ"ה הלכה ג' מהלכות טומאת מת עי"ש, והא דלא פירש רש"י כיונתן בן עוזיאל דקשיתיה דקי"ל דמיתו עכו"ם אינן מטמאים ועי' לפי' יונתן מ"ש כזה ולדה פירש והטהרו מע"א ושלא תק"ש קו' ה' אור החיים ז"ל פי' והחליפו שמלותיכם שמא יש כידכם כסות של עא' ז"א זאת ע"א עצמה ודו"ק, וכמה מתוק לחכי פי' של האבן עזרא ז"ל שפי' והחליפו שמלותיכם מהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע ליהיות גופו נקי ומלבושיו נקיים ושפתים ישק.
"ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן"
וי"ל מה הנחמה הזאת שהיא מנחמת אותה בזמן שהיא בסכנת נפשות ועי' לה' אור החיים הקדוש מ"ש כזה עע', ולענ"ד נ"ל כהקדים מ"ש נמסכת שבת פרק ב' על ג' דברים נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר ע"כ ולדעתי דהוא הפחד שהיה לרחל שמה ח"ו קלקלה באחד מג' דברים ועז' נתחייכה מיתה ע"כ באה המילדת ואמרה לה אל לך לפחד מיזה כי גם זה לך כן שכבר הבן יצא לעולם ובמשנה נאמר בשעת לידתן ז"א בשעת הלידה ממש והולד לא יצא לאור וע"ז נקדימה אמנו רחל לקרות לו שם להראות שהולד יצא לעולם קדם שמתה וזה לדעתי פ"י נכון.
הוסף תגובה
עוד מהרב רחמים דעי
עוד בנושא ספרי חידושים-תנך
חיפושים אחרונים